1.משאלתי, ומשאלת דוק רזי (ו-3/4 מתושבי עיר השעועית) התמלאה. NOW WHAT?

תם וניגמר הסיפור של בראד סטיבנס – מאמן הסלטיקס בשנים האחרונות. אני טענתי כל הזמן מבלי לסטות מדעתי אפילו לשנייה אחת שהוא היה יותר קוריוז ממאמן, אלא אם כן אתם מאמינים שרובוט, אוטומט – אעז ואגיד אפילו גולם ברגעים החמים ביותר – מתאים לאמן כדורסל ב-NBA.

אני לא זוכר מאמן מתמיה, מוזר, חריג, ומשונה כמוהו בכל שנותי ב-NBA. מאמן שאתה מסתכל על פניו ואתה לא יודע אם הוא מוביל ב-40 או מפגר ב-40. זה היה אחד הדברים המוזרים ביותר בליגה. אני לא מנסה לשנות כאן דעת של אף גולש. אתם מאמינים שהוא היה – ועדיין – מאמן גדול? טוב. הישארו בדעתכם.

לי הוא גרם להפסיק להתעניין בסלטיקס, שתמיד הייתה ב'שלישייה הגדולה' שלי, ואם מאמן מצליח להרחיק אותי מקבוצה שכה הערצתי ואהבתי משך שנים, עבורי זה סוף הסיפור.

השאלה היא מה עושים עתה.

האם יטילו על בראד סטיבנס – שיעבור למשרדו של דני איינג', אם לא כבר עבר – את תפקיד בחירת המאמן?

אני מקווה שלא. מאמן שהוא חצי גולם בהתנהגותו ובמבע פניו בשעת משחק, נוטה לחפש טיפוסים כמוהו, כלומר מאמנים -רובוטים, מכונסים בתוך עצמם, שאננים, דוממים, ושימות העולם.

הדבר הטוב ביותר שקרה הוא שסטיבנס לא מאמן יותר, והדבר השני הטוב שקרה חוא שדני איינג' איננו ה-ג'נרל מנג'ר יותר. הלוואי והיו נפטרים מבראד סטיבנס ומתחילים עם לוח נקי וחלק, אבל זה מה יש.

2. אז מי המאמן הבא של הסלטיקס?

זוהי תהיה החלטה גורלית עבור כאלה שהכדורסל הוא עולם ומלואו עבורם.

השגיאה הגדולה הראשונה תהיה אם יבחרו מאמן ראשי מתוך הצוות הקיים. אני משוכנע שג'יי לרנגה, ג'רום אלן, ואפילו אבן טרנר יקבלו את ההזדמנות להתראיין, אבל זה יהיה דבר פורמלי ולא יותר.

3. בקי המון? מסוכן מדי

.אני אוהב את בקי.

אבל עבור בוסטון היא לא מתאימה. כל תשומת הלב חייבת להיות עתה הקבוצה עצמה. הסלטיקס לא יכולה להרשות לעצמה אחת כמו בקי שתגנוב את ההצגה ותשאיר את טאטום שני מייל מאחור.

חמודה כזאת שבא לך לאכול אותה, ועוד סקסית מהאגדות. לטאטום אין רבע סכוי נגדה.

בקי מיי דרלינג, אל תעלבי. אל תקחי זאת כפגיעה אישית. אני אוהב אותך. אבל לא כמאמנת הסלטיקס.

4. הבנאדם היחיד הנכון הוא צ'אונסי ביליאפס!

אתם רוצים לדעת משהו? צ'אונסי אפילו נראה כמו סלטיק!!!

הוא חכם. הוא לוחם נועז. הוא היה שחקן פשוט שראה את הדרך הפשוטה ביותר לסל ללא תעלולים וריחופים מי-יודע-מה. הוא צווארון כחול.

והוא מזרחי בנשמה!!!

מי שזוכר את צ'אונסי מדטרויט, מבין בדיוק על מה אני מדבר. אין צורך להוסיף מילה אחת נוספת.

5. אם לא צ'אונסי, אז סם קאסל, העוזר של הדוק בפילי!

שוב, לאלה המכירים את סם קאסל כל מילה נוספת מיותרת. גם לצ'אונסי וגם לקאסל אין נסיון באימון קבוצה מהמעמד של HEAD COACH. אבל האופי של שניהם יחפה על כל המגרעות, ובנוסף, סם קאסל גם דפוק קצת בראש, שבבוסטון זוהי מעלה גדולה!

6. האסון הגדול ביותר? אם יבחרו בג'ייסון קיד למאמן הסלטיקס הבא!

אני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על האפשרות הזוועתית הזאת. אני קורא מה קורה בבוסטון וישנן קריאות רבות לטובת ג'ייסון קיד.

המחשבה בלבד גורמת לי חלחלה. אם חס וחלילה זה יקרה, אסביר לכם את הסיבות למחשבת הפלצה הזו: "ג'ייסון קיד מאמן הסלטיקס".

7. כיצד ההאוקס גברה על הניקס? ידעתי שלא שמתם לב: ב-ה-ג-נ-ה

רוב אוהדי אטלנטה האוקס המזדמנים מוקסמים מהכישופים של טריי יאנג (בינינו? הוא משחק משחק מצויין אבל ישר לעניין וללא כל להטוטים!) ומה-FLOATERS הנהדרים שלו.

ובכן, ה-REAL STORY של הניצחון החד והכמעט חלק (1-4) של אטלנטה על הניקס (הערב, במשחק החמישי, ההאוקס שלטו לחלוטין בניקס, כשהחץ נתקע בלב היניו-יורקים ברבעי השלישי במשחק שהסתיים 103-89) הייתה ההגנה המציינת של ההאוקס.

כאן, יותר מבכל דבר אחר, מורגשת ההשפעה של המאמן 'הזמני' נייט מקמילן.

מה שהמאמן הכניס בהאוקס הטוא TOUGHNESS. אני חוזה בהאוקס כבר עשרות שנים ותמיד החולשה מספר אחת שלהם הייתה – –

קשיחות.

מקמילן יצר בהם:

קשוחים!

הרכות של ההאוקס הייתה תמיד המחלה שלהם:

זה התחיל מזמן, בשנות ה-60 עם ריצ'י גווארין ולני וילקינס, המשיך בשנות ה-70 עם לו הודסון ושות', ואז דומיניק וילקינס וחבריו. ניתורים תמיד היו. חוזק וקשיחות? דבר אלי בשםה אחרת, אחא.

ובכן, מה עם ההאוקס של שנות ה-20 עם 20 לפני ה-20? נייט מקמילן אולי אחראי יותר מאחרים (עוד כשהיה עוזר המאמן של פירס) להפוך את ההאוקס לקבוצה המחזירה מהלומה עבור כל מהלומה, ולוחמת נגד הניקס בנשק של הניקס: נוקשות נגד נוקשות. אינטנסיביות נגד אינטנסיביות. חוסן ועצמה נגד עצמה וחוסן.

תום תיבודו הוא בדרך להפוך את הניקס לקבוצה בריונית, כפי שאוהבים זאת בעיר, וההאוקס במקום להתקפל החזירו לניקס ב'ניק' על כל 'ניק' ובמרפק על כל מרפק. במיוחד הערב כשתיבודו בוודאי ציווה – –

בריונות ואלימות!

ההאוקס החזירו בבריונות.

"ברגע שקוץ' נייט מקמילן קיבל את השרביט הוא אמר לנו במפגש הראשון: 'אצלי אתה לא יכול להיות שחקן בכיוון אחד. אם לא תשחק הגנה תשב על הספסל'", אמר אחרי הנצחון על הניקס טריי יאנג. "ומשום מה הוא הסתכל לעברי שוב ושוב. קלטתי את המסר".

ראיתם את דנילו גלינרי הלילה? השחקן שלא ידע הגנה מה היא לחם כארי, חסם, קטף, ונתן נשמתו. אותו דבר לו 'סוויט לו' ויליאמס שלא שמע על נהגנה. טריי יאנג, האנטר, הוארטר, ובעיקר קלינט קפלה – 15 ריבאונדים וחומה תחת הסל. נהניתי במיוחד לראות כיצד ההאוקס ניטרלו את ג'וליוס רנדל. כיצד? ע"י CROWDING HIM. כשאתה מקיף שחקן מסוכן בקהל, הוא הופך לחלק מהקהל. רנדל נוטרל, פריוד.

לא האמנתי למראה עיני כיצד משך כל המשחק הניקס לא מכריחים את יאנג ל-MIS-MATCHED ע"י הכרחה לסוויצ'ים ע"י סקרינים. הניקס כמעט לא עשו זאת ויאנג חגג.

והדבר המהמם ביותר עבורי היה שההאוקס עשו הגנה מצויינת ללא שני שחקני ההגנה הטובים ביותר שלהם – קאם רדיש וכריס דאן הפצועים.

מה זה נהניתי. שההאוקס יכולים לשים כדור ברשת מכל המרחקים כולנו ידענו.

מה שלא ידענו היא העובדה שנייט מקמילן מגדל חבורת שחקנים שהם לא רק קלעים מעולים ומוסרים טובים. הוא מגדל חבורת שחקנים בעלי – –

GREED!!! – תאווה ולהט.

כן, תאווה ולהט, דבר חדש בהיסטוריה הדי עצובה של ההאוקס!